בקצרה: נפיחות קלה בשתי הרגליים אחרי טיסה ארוכה היא בדרך כלל הצטברות נוזלים שחולפת תוך יום. נפיחות, כאב וחום ברגל אחת בלבד עלולים להעיד על קריש דם, ומחייבים בדיקה רפואית. קימה, תרגילי שוקיים ושתייה מקטינים את הסיכון.

רוב הנוסעים בטוחים שקרסול נפוח אחרי טיסה לבנגקוק או לניו יורק הוא סימן אזהרה. ברוב המקרים זה בדיוק להפך. הגוף ישב עשר שעות, הדם והנוזלים ירדו לרגליים, והנעליים פתאום לוחצות. מה שצריך להדליק נורה הוא משהו אחר לגמרי: אסימטריה.

קראו גם: המזוודה לא הגיעה? הדבר שתעשו בעשר הדקות הקרובות שווה יותר מהביטוח · השכרת רכב בחו"ל: הכיסוי שעליו תשלמו פעמיים בדלפק · הטיסה בוטלה? מי שקובע אם תקבלו פיצוי הוא לא חברת התעופה

מה קורה לרגליים בגובה 11 קילומטר

בישיבה ממושכת שרירי השוק כמעט לא עובדים. השרירים האלה הם המשאבה שמחזירה דם מהרגליים ללב, וכשהם נחים, הזרימה בוורידים העמוקים מאטה. הוסיפו לחץ תא נמוך מזה שעל הקרקע, אוויר יבש ושורת מושבים צפופה שבה הברכיים מקופלות שעות, וקיבלתם תנאים נוחים להיווצרות קריש דם.

ארגון הבריאות העולמי בדק את הנושא במחקר WRIGHT ומצא שהסיכון לקריש בוורידים העמוקים בערך מכפיל את עצמו בנסיעה של יותר מארבע שעות. הסיכון המוחלט לנוסע בריא נשאר נמוך. אצל מי שיש לו גורם סיכון, התמונה שונה.

שתי רגליים או רגל אחת: איך מבדילים

סימן בצקת רגילה מישיבה חשד לקריש דם
איפה שתי הרגליים, בעיקר קרסוליים בדרך כלל רגל אחת
כאב תחושת כבדות, בלי כאב ממשי כאב או רגישות בשוק, מחמיר בהליכה
עור צבע רגיל אדמומיות או חום מקומי
משך חולפת תוך יום, בעיקר אחרי הרמת רגליים לא משתפרת, לפעמים מופיעה ימים אחרי הנחיתה

הנקודה האחרונה מפתיעה רבים. קריש יכול להתפתח גם כמה ימים ואפילו שבועיים אחרי הטיסה, כשכבר שכחתם ממנה. ואם מופיעים קוצר נשימה פתאומי או כאב בחזה, זה כבר חשד לתסחיף ריאתי: פונים מיד למיון, לא לרופא המשפחה מחר בבוקר.

מי צריך לקחת את זה ברצינות

מחקר WRIGHT וההנחיות הרפואיות המקובלות מצביעים על כמה קבוצות בסיכון מוגבר:

  • מי שכבר עבר קריש דם בעבר, או שיש לו קרוב משפחה מדרגה ראשונה שעבר
  • מי שעבר ניתוח או שבר ברגל בחודשים האחרונים
  • נשים בהריון ונשים שנוטלות גלולות למניעת הריון או טיפול הורמונלי
  • אנשים עם השמנה משמעותית או מחלה ממאירה פעילה
  • נוסעים גבוהים מאוד או נמוכים מאוד, שהמושב הסטנדרטי לא מתאים לגופם

אם אתם ברשימה, דברו עם הרופא לפני הטיסה. ייתכן שימליץ על גרבי לחץ במידה הנכונה, ובמקרים מסוימים על טיפול מונע. אספירין "ליתר ביטחון" לא נחשב היום המלצה כללית, אז אל תיקחו על דעת עצמכם.

מה עושים במושב, בפועל

כל שעה-שעתיים קמים ומסתובבים במעבר. כשאי אפשר, מרימים עקבים ואצבעות לסירוגין עשרים פעם, כדי להפעיל את משאבת השוק. שותים מים ומצמצמים אלכוהול, ולא בולעים כדור שינה שירדים אתכם לשמונה שעות בתנוחה מקופלת. מושב מעבר עולה לפעמים כמה עשרות דולרים בהזמנה, ושווה כל שקל בטיסה ארוכה.

מי שטס עם ילדים קטנים מגלה שהבעיה נפתרת מעצמה, כי עשר שעות באוויר עם ילד לא משאירות זמן לשבת. לשאר הנוסעים כדאי לבדוק מראש אם ביטוח הנסיעות מכסה אשפוז במצב קיים כמו קריש קודם, ולזכור שהעייפות של היום הראשון היא ג'ט לג, לא רגל כבדה.

רקע רפואי מסודר על המצב עצמו תמצאו בערך פקקת ורידים בוויקיפדיה.

בנחיתה הבאה, הסתכלו על שתי הרגליים יחד. אם אחת עבה מהשנייה, כואבת וחמה, אל תחכו שיעבור: גשו לבדיקת אולטרסאונד באותו יום.

אר
על הכותבאיתי רוזן

אחרי שנים של עיסוק בחופשות, טיולים ותרמילאות, אני כאן כדי לתרגם את זה לתוכן שימושי בשבילכם.

למידע נוסף בנושא: he.wikipedia.org